<h1>ראב"ן שו"ת סימן צ'</h1>
<h2>דף פא.</h2>
בפסחים אלא זבה גמורה לר' יוסי היכי משכחת לה בשופעת אי נמי כגון שראתה שני ימים בין השמשות. פי' בשופעת כל ג' ימים שלא פסקה דליכא מקצת היום טהור, א"נ כגון שראתה ב' ימים ע"ש ומ"ש ובכל ראיה שראתה במרובה שהתחילה מבע"י ופסקה משחשיכה, דאע"ג דראיה אחת היא, אשמעינן רבותא דמחלקינן לה והוי כתרי ראיות ואיכא ראיות של ע"ש וראייה של שבת וראייה של אחד בשבת דהוי כג' ימים והיא זבה וליכא מקצת טהרה בינתיים. והאי דנקט בין השמשות, לאו דוקא נקט דודאי בין השמשות ספיקא היא כדמוכח בבמה מדליקין במס' שבת [ל"ד:], אלא לסימנא נקט לפי שהוא בין היום ובין הלילה לאשמעינן דראיה אחת שהוא מקצת היום ומקצת הלילה דמתחלקין לשנים לר' יוסי. והכי תניא בתוספתא [זבים פ"א] גבי זב ראה ראיה אחת שיש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג הרי היא כשתים ר' יוסי אומר אינו אלא אחת, ומודה ר' יוסי שאם ראה בין השמשות שהימים מחולקין והרי הן ב' ראייות. ובנזיר [ט"ז.] איתא להא גירסא הכי א"נ כגון שראתה תלתא יומי סמוך לשקיעת החמה, כלומר אחר שקיעת החמה שנשלם היום סמוך לו מיד רואה דלא הוה שהות טהרה ביום של שמירה למיסלק לה לטהרה, וליכא מקצת היום טהור אלא בהכנסת הלילה שהוא תחילת היום רואה, ובהכי הויא כתלתא יומי זבה, והכי מצי היה לתרוצי בפסחים, אלא לאשמעינן רבותא רבי יוסי דראיה אחת מתחלקות לב' ראיות.
